כמה שאלות / הגיגים על פילסופיה עם ילדים:
שאלה פילוסופית מהי?
מהי טעות פילוסופית?
חשיבה פילוסופית מהי?
האם יש חשיבה פילוסופית? חשיבה פילוסופית מהי?
האם ניתן ללמד חשיבה?
מה ההבדל בין חשיבה לחשיבה פילוסופית? איך ניתן להעצים/לפתח חשיבה פילוסופית בקרב ילדים?
מהו עיסוק פילוסופי עם ילדים?
מה המשמעות של פילוסופיה עם ילדים? האם יש ערך יחסי לעיסוק פילוסופי עם ילדים?
האם יש מקום למשחק בשיח הפילוסופי?
אכתוב מספר נושאים שהניעו אותי לעסוק בנושא:
מהי ה-פילוסופיה?
ההנעה לעיסוק -"ה-בעיה"
הצעה להתנהלות אחרת
שאלת מחקר אפשרית:
בהנחה שהפילוסופיה היא אחת מהשאלות המרכזיות: האם ניתן ללמד ילדים לחשוב ולנתח את העולם דרך השאלות הפילוסופיות במטרה שבעתיד יוכלו לייצר עבורם מציאות מיטבית , נכונה ופתוחה. הפילוסופיה כאמצעי להשגת המטרה
מתודולוגיה: ללמד פילוסופיה דרך סיפורים (אישי)
את נושא פילוסופיה עם ילדים אפשר להבין בכמה דרכים.
יהיו כאלה שיטענו כי זה לומר את אותו דבר רק בפשוט יותר, יהיו שיטענו כי זו פשוט הוראה לילדים.
למדתי בבית ספר יסודי, בתוכנית אמירים, תלמידות ותלמידים נבחרים מכיתות ו'.
עם תחילת השנה הייתה לי התלבטות גדולה איך מנגישים פילוסופיה לילדים ואם בכלל נושא כזה יכול לפגוש ילדים. ו/או יכול להיות מובן ע"י ילדים ובעיקר איך ניתן להפוך סוגיות פילוסופיות רלוונטיות עבור ילדים צעירים יחסית?
ממה מתחילים ללמד, האם בסדר כרונולוגי, ומה מלמדים משלל הנושאים הכל כך מעניינים.
ברגע של הארה החלטתי ללמוד איתם מה נכון יותר, נזכרתי כי כשביתי הייתה קטנה היה לי ספר סיפורים פילוסופיים לילדים. הספר מיוחד מכיוון שיש בכל סיום של סיפור שאלה הפילוסופית סביב אותו הסיפור וגם שאלה מכוונת המתאימה לפתיחת דיון קבוצתי. תמיד שאלתי את ביתי את השאלה ובכל פעם זכיתי לתשובה שהפתיעה אותי מחדש.
הבנתי כי התלמידים במוסדות החינוך מתורגלים לתת תשובות, להישאל שאלות ולענות תשובות מנומקות. ומה עם אבקש מהתלמידים לא לענות? נקרא את הסיפור יחדיו ואז ונשאל עוד שאלות שעולות מתוך הסיפור.
הבנתי כי כמבוגרים אנחנו חושבים במושגים של לקבל ולא במושגים של לייצר, אצל ילדים יש חשיבה יוצרת, מקורית, פתוחה.
ניתן לאפיין התפתחות חשיבתית בכמה שלבים:
1. מחשיבה סגורה לחשיבה מושגית
הספר מה זה רעיון? לא מאוד מתייחס למה זה רעיון למרות שהוא מציע כל מיני דברים: רעיון זה משהו שהולך בעקבותינו איתנו כל הזמן. רעיון זה משהו שאנחנו חוששים לספר כי אנחנו לא יודעים מה יחשבו עליו אחרים, רעיון זה משהו שנראה כמו… ביצה? ועם כתר? ומזהב?
אפשר לכן להתחיל עם מה שהספר מציע ולשאול:
אממ, מעניין, אז רעיון זו ביצת זהב?
אממ, מעניין, אז רעיון זה תמיד משהו שמציק לנו כל הזמן?
שווה במיוחד, ממש מההתחלה, אפילו בלי להפוך את הדף הראשון, במיוחד אם זה כבר ספר שקראתם עם הילדים כמה וכמה פעמים פשוט לשאול:
מה זה רעיון?
וגם לשאול איך הילדים שלכם היו מציירים רעיון? או פשוט להציע להם/ן לצייר רעיון. דרך איזו צורת שאלות שתבחרו אתם והילדים הרווחתם. עכשיו אתם חושבים על מושג.
1. מחשיבה סגורה לחשיבה ביקורתית
אפשר פתוח – כלומר לערער – אמירות סגורות של הספר. דוגמה לאמירה כזו שמופיעה חמישה עמודים לפני סוף הספר: "זה טוב," כך אמר, שתהיה לך היכולת לראות את הדברים באופן שונה"
את/ה יכול/ה לשאול:
מה זה לראות את הדברים באופן שונה?
האם זה תמיד טוב לראות את הדברים באופן שונה?
גם פה יש מושגים כמובן (מושגים הם מהחברים הטובים יותר שלנו בפילוסופיה בכלל ועם ילדים בפרט) אבל הפעם אנחנו לא שואלים עליהם מתוך טענה שהספר מעלה.
1. מחשיבה סגורה לחשיבה פתוחה: צורת משחק
אפשר להיות משחקיים כשאנחנו חושבים על אמירות סגורות או מושגים.
תראו למשל את האמירה הסגורה הזו שהספר מציע:
"זה עודד אותי לחשוב בגדול – ואז בגדול יותר."
אפשר לשאול עליה שאלות כמו קודם:
מה זה לחשוב בגדול?
ואז בגדול עוד יותר?
ואפשר לחשוב בצורה משחקית על האמירה הזו
במקום לשאול – מה לומדים בגן? או מה למדת היום בגן?
תשאלו – על מה חושבים בגן? או מה חשבת היום בגן?
במקום לשאול מה המשחק הזה מלמד? או מה למדת מהמשחק?
לשאול – מה המשחק הזה מזמין לחשוב? או מה חשבת כששיחקת במשחק?
הרעיון הוא פשוט:
שאלות אמיתיות על למידה וחשיבה – כאלו שמתעניינות באמת, לא מכוונות או מניחות/יודעות את התשובה הן שאלות מצויינות.
שתיהן שאלות רפלקציה, שתיהן פותחות או מתחברות לעולם הפנימי של הילדים/ות ושתיהן מזמינות חשיבה.
אבל:
1. שאלה על למידה היא לעיתים שאלה שמצמצמת למידה – למידה היא לאו דווקא דבר שאפשר למלל אותו: למשל למידה עם גוף או של הגוף שמתרחשת בריצה, בטיפוס, במישוש ועוד.
אבל לא רק – לפעמים אנחנו לא יכולים/ות לסכם למידה, פשוט בגלל שלמידה היא תהליך,
היא לאו דווקא משהו שהתרחש היום, וגם אם היום למדתי משהו להתרכז רק בזה
זה לעיתים לפספס את ההקשרים שלו לדברים קודמים או לתהליך הלמידה עצמו.
2. שאלה על למידה לפעמים מצמצמת חשיבה – אני יכולה ללמוד על חנוכה בגן או חשבון בבית הספר אבל לא ברור אם הלמידה הזו היא חשיבה. הרבה פעמים, לצערנו, היא זכירה ושינון של ידע ועובדות בלבד. דווקא בהקשר של "למידה" כזו, לשאול על חשיבה ולא על למידה, יוצר בסיס של חשיבה עצמאית גם בלמידה מצומצמת כזו.
במקרה כזה למשל החשיבה שאנחנו מזמינים היא חשיבה הקשרית וביקורתית:
על קשרים או סתירות למשל בין עובדות וידע שהרגע אנחנו לומדים/ות למשהו שכבר למדנו או אנחנו יודעים.
3. שאלה על חשיבה, ובמיוחד השאלה "מה חשבת היום?" היא בעייני שאלה פתוחה יותר משאלה על למידה:
היא יכולה להזמין חשיבה על משהו שקרה היום, על משהו שנאמר, על משהו שנלמד,
או על משהו מתוך העולם הפנימי והמדומיין של הילדים (חשבתי על דינוזאורים… איך דרקון יורק אש…) וזה כבר עולם אחר.
4. לשאלה מה חשבת … יש שאלת המשך מעולה –"איך חשבת על זה?"
שמיד זורקת אותנו עוד פנימה, לעוד חשיבה, ורק היא כבר שווה את החשיבה על חשיבה.
כשאנחנו שואלים על חשיבה ולא על למידה אנחנו (בטח ובטח בגיל בית ספר) אנחנו משנים את השיח, נותנים דגש על מה שחשוב לילדים/ות ולא מה שחשוב לנו. מתוך שיחה על מה חשבנו היום, לרוב עולה גם מה למדנו היום. וזה כבר משנה את השיח או חשיבה על מהי למידה – משינון, זיכרון וידע בלבד לתהליך העצמאי והאישי.
מהי ה-פילוסופיה?
הפילוסופיה האקדמית היא אותה משמעת של מדעי הרוח העוסקת בבירור וניתוח מושגים וטיעונים הנוגעים לשאלות החיים הגדולות.
ההתמקדות היא בשאילת שאלות מכיוון שהפילוסופיה, כפי שאמר סוקרטס, מתחילה בפליאה. אנחנו לא רק שואלים את עצמנו שאלות – אנחנו שואלים אחרים, את אלה שמרכיבים את החברה שלנו. נכון שהפילוסופיה כוללת הרבה ישיבה וחשיבה לבד, אבל כפי שכתב הפילוסוף האמריקאי מתיו ליפמן המנוח בחיבורו "התפקיד החינוכי של הפילוסופיה:"
"הפילוסופיה עשויה להתחיל בפליאה ולהתרחש בהבנה, או אפילו, בכמה מקרים, בחוכמה, אך בדרך היא כרוכה בפעילות מאומצת. פעילות זו לובשת בדרך כלל דיאלוג ".
דיאלוג הוא המפתח מכיוון שרק אז יערערו על ההנחות, הנימוקים והמסקנות שלנו. רק כך נוכל להפוך להוגים טובים יותר. ובתהליך הפיכתם של הוגים טובים יותר באמצעות דיאלוג קפדני מבחינה אינטלקטואלית, ילדינו יכולים להפוך לאזרחים טובים יותר.
כאשר לימד ליפמן פילוסופיה לתלמידי תואר ראשון באוניברסיטת קולומביה בשנות השישים, ראה כי תלמידיו נלהבים לשנות את העולם אך חסרים ביכולת לנמק בצורה מושכלת ולהפעיל שיקול דעת טוב. הוא גם הבין כי איחרנו מעט ללמוד ללמוד לחשוב כמו שצריך, ולכן הוא יצר את תנועת הפילוסופיה לילדים, המכונה P4C..
מי שעוסק בדיאלוג פילוסופי בנושאים פילוסופיים, למרות שאינם מופיעים בחוכמה של מומחים, אכן עוסק בפילוסופיה, גם אם הם מאוד מאוד צעירים, כל עוד הופעותיהם תואמות את הכללים או את הנוהגים הסטנדרטיים של משמעת.
פילוסופים אחרים מאז ליפמן חידדו את הפדגוגיה המקורית שלו בפילוסופיה לילדים, אך עדיפות תמיד להישאר בדיאלוג. לפי המודל הזה, ילדים עוברים סוג של חניכות פילוסופית שבה הם לומדים על ידי עשייה. תפקידו של המורה הוא להדריך וליידע פניות תלמידים, לעזור להם לשים לב לאיכות הנימוקים שלהם ולוודא שהם מבינים שהם נפגשים בתנאי שוויון וכבוד הדדי.
פילוסופיה עם ילדים אינה שיעור שבו מלמדים ילדים להתפלסף. גם לא שואלים אותם שאלות על "מה זה אומר" ו"מה אתם חושבים על זה" ואפילו לא "מה זה עושה לכם" ו"איפה זה פוגש אתכם".
פילוסופיה עם ילדים היא תנועה עולמית שהחלה מאז שנות השישים של המאה ה-20. פילוסוף אמריקאי בשם פרופ' מתיו ליפמן היה מוטרד מאד מכך שהסטודנטים שלו באוניברסיטת קולומביה בניו יורק כבר לא שאלו שאלות. כיום אנו מכנים זאת "מנורמלים", כלומר עברו תהליך של חינוך חברתי ותרבותי שגרם להם ל"אבד" את עצמם ואת התשוקה הפנימית שלהם ושהם מתפקדים למעשה כאובייקטים ולא כסובייקטים. פרופ' ליפמן חש שהם אנשים שאיבדו את השאלה, איבדו את הסקרנות ולמעשה איבדו את המשמעות. כדי לענות חינוכית לאתגר זה הוא הציע ופיתח יחד עם פרופ' אן מרגרט שארפ ואחרים את התנועה לפילוסופיה לילדים שפעילה כיום בכ- 60 מדינות.
ההנעה לעיסוק -"ה-בעיה"
מצד אחד ישנו הרצון, העניין, העיסוק של ילדים בגילים הכי צעירים בשאלות הכי גדולות של החיים ושל משמעות החיים, ומצד שני הוא מראה (וגם משקף) מה המסרים שאנחנו מעבירים לילדים מה אנחנו, בדרכים עקיפות או ישירות בעצמנו או בגן ובבית ספר משדרים ומלמדים ילדים וילדות:
שלכל שאלה יש תשובה (לא נכון)
שאם רק נדע איך לשאול או את מי לשאול, נמצא תשובה (לא תמיד)
ששאלות לכן, בסופו של דבר הן סגורות (לא כולן)
שתשובות נמצאות שם, מחוץ להם (תלוי בשאלה וממש לא נכון)
ושיש אנשים (מבוגרים יש לומר) שכבר יודעים את התשובות (שזה אחד המסרים שיותר קשה לי איתם)
ועל הדרך אנחנו סוגרים או מקטינים את הסקרנות שלהם
אנחנו ממש סוגרים סוג אחד וחשוב כל כך של סקרנות – סקרנות שנובעת מעצם העובדה עצמה שיש שאלות שאין להם תשובות, או שהתשובות הן התשובות שלהם בלבד! ולא נמצאות אצל אף אחד אחרת. סקרנות שמתחילה ומתעצמת מעצם היכולת להיות עם שאלות כאלו. אנחנו סוגרים את הסקרנות, את הדרייב לחשוב ולחקור את היצירתיות של התשובות את החיבור שלהם לעצמם שהשאלות האלו יוצרות ועוד ועוד, וחבל!
אז נכון, אנחנו עושים/ות את זה כי אנחנו פשוט אנושיים, למשל כי אנחנו רוצים להגן עליהם, או להיות בשבילם מקור של ידע, וודאות אולי יציבות.
אולי אנחנו עושים את זה כי לנו קשה עם השאלות האלו, אולי אנחנו לא יודעים (הי, אותנו לא לימדו!) איך להישאר עם השאלות האלו. פשוט אין לנו את הדרך והכלים לעשות את זה.
אבל השורה התחתונה היא שאנחנו שהמסר שלנו לילדים שגוי ובעייני מזיק. כי זו פשוט אשליה שלכל השאלות האלו שבוערות בהם יש תשובות. שהם רק צריכים לחפש מספיק או לחשוב היטב או להבין את מי לשאול ואז הם יגיעו לכל התשובות. ידעו הכל. ובדרך אנחנו והם מצמצים, סוגרים ומאבדים את מי שהם: כל כך הרבה מהיופי, העושר, המגוון של העולם הפנימי שלהם וחשוב לא פחות, כל כך הרבה מהיכולת שלהם למצוא משמעות בחיים ובעולם.
הצעה להתנהלות אחרת
כמעט כמו בכל התחלה, הנכון ביותר הוא פשוט לשאול, לא להניח הנחות, לא לבוא עם תשובות, תובנות, ידיעה אלא פשוט לשאול, להתחיל ממקום כי האחר יודע, האמת היא אצלו, היא שלו.
וכך את ניתן להתחיל את תהליך החשיבה, ההבנה והקרבה עם הילדים.
6 הצעות:
- לשאול יותר מלהסביר: כוחה של שאלה שאנחנו שואלים בעקבות אמירה או שאלה של הילדים גדול פי כמה מכוחו של הסבר שאנחנו מסבירים.
– שאלה מזמינה חשיבה גם מאיתנו וגם מהילדים.
– שאלו שאלות פתוחות ולא שאלות סגורות, או לפחות שאלו יותר שאלות פתוחות משאלות סגורות.
– שאלו שאלות על מה שהילדים לא יודעים ו/או עוד מנסים להבין ולחשוב עליו. התעניינות במה שאנחנו לא יודעים היא בסיס איתן לסקרנות מתמשכת.
– שאלו שאלות מתעניינות, סקרניות, כאלו שרוצות להבין או לחקור את מה שאתם לא מבינים או רוצים לחקור ולחשוב עליו. - להקשיב יותר מלדבר: הקשבה אמיתית היא הקשבה שמתעניינת, שמחפשת מה מעניין את מי שאנחנו מדברים איתם.
– להקשיב יותר מלדבר משדר את המסר: יש לי זמן, יש לנו זמן: לחשוב, לנסח מחשבה לא ברורה לברורה יותר, לשנות דעה, להיות ביחד בתהליך שעכשיו מתרחש (מחשבתי, רגשי או גם וגם.)
– העיקרון הזה אולי מכני בהתחלה, אבל הוא אינדיקציה מצויינת להקשבה שלנו, וטוב במיוחד כשאנחנו עוד משנים הרגלים, מפתחים ומעמיקים אותה. לאורך זמן הוא יחלחל וירגיש טבעי. - קחו את הזמן כשהילדים או אתם מתקשים לנסח מחשבה: חכו בסבלנות שהילדים יחשבו ויתנסחו בקצב שנכון להם.
– אל תמהרו להציע להם מה הם חושבים, או להשלים בשבילם משפט או מחשבה.
– הרגישו נוח עם הזמן שלקח לכם לחשוב ותנו לילדים להרגיש נוח גם כן.
– מדי פעם תגידו משהו כמו: "לחשוב לוקח זמן". - כשאתם נתקעים בקשו מהילדים עזרה ו/או זמן. תגידו משהו כמו:
– אני צריכ/ה עוד (זמן) לחשוב על זה.
– בוא נדבר על זה שוב מחר.
– קשה לי לנסח את זה. זה משהו כמו…
– יש לך רעיון אולי איך אני מסבירה את זה יותר טוב?
בקשה כזו לעזרה, כשהיא באה ממקום אמיתי בו אנחנו מהססים. אם הבנו משהו עד הסוף ו/או הסברנו את מה שאנחנו חושבים היטב היא רווח כפול בשבילנו: היא גם מעבירה את המסר שגם לנו להבין משהו זה לא מובן מאליו וחשיבה לפעמים מאתגרת, וגם מזמינה את הילדים לחשוב אתנו ומראה להם שוב ושוב שלחשיבה שלהם יש ערך, היא מעניינת, עוזרת ועושה משהו בעולם. - התעניינו באמת: מצאו מה מעניין אתכם בדיאלוג ולכו עם זה.
– העניין שמצאנו יכול להחזיק לאורך כל הדיאלוג והוא יכול להשתנות בהתאם למה שקורה, מרגש, מסקרן באיך שהדיאלוג מתפתח.
– עניין יכול להיות הנושא הכללי של הדיאלוג: למה השמיים כחולים או למה אנשים ילדים ומבוגרים לפעמים משקרים.
רשימה ביבליוגרפית:
- מה עושים עם רעיון?/קובי יאמדה, 2013
- לחיות כמו פילוסוף/ג'יימס מילר,ידיעות אחרונות
- משלים פילוסופיים לילדים/מישל פיקמל,אחוזת בית ספרים
- ספר הניגודים הגדול/אוסקר ברניפייה,דניאל די-נור מוציאים לאור
- מה זה אני/אוסקר ברניפייה,דניאל די-נור מוציאים לאור
- מה זה לחיות ביחד/אוסקר ברניפייה,דניאל די-נור מוציאים לאור
- מהם טוב ורע/אוסקר ברניפייה,דניאל די-נור מוציאים לאור
- מהם החיים/אוסקר ברניפייה,דניאל די-נור מוציאים לאור
- מה היא פילוסופיה עם ילדים? מאת ד"ר אריה קיזל פורום האקדמי הישראלי לפילוסופיה עם ילדים, בפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה אפריל 2019
- Pritchard, Michael ,"Philosophy for Children", The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Winter 2020 Edition), Edward N. Zalta (ed.)
- What is “Philosophy for Children”?/ Institute for the Advancement of Philosophy for Children/Montclair state university
- Childhood & Philosophy, Official Journal of the International Council of the Philosophical Inquiry with Children (ICPIC).
- Journal for Philosophy in Schools, The Federation of Australian Philosophy for Children Associations (FAPSA).
- Analytic Teaching and Philosophical Praxis, Viterbo University, La Crosse, WI
- Gareth B. Matthews The Child's PhilosopherEdited By Maughn Rollins Gregory, Megan Jane LavertyCopyright Year 2022
- The Philosophy of Childhood Stanford Encyclopedia of Philosophy Archive fall 2020 edition
- Blustein, Jeffrey, 1982, Parents and Children: The Ethics of the Family, New York: Oxford University Press
- ICPIC: International Council for Philosophical Inquiry with Children
- Seen and Not Heard Jana Mohr Lone
- History, Theory and Practice of Philosophy for Children International erspectives(Editors) Saeed Naji and Rosnani Hashim
- Plato Was Wrong! Footnotes on Doing Philosophy with Young People David Shapiro
- The Philosophical ChildJana Mohr Lone
- The Philosophical Baby: What Children’s Minds Tell Us About Truth, Love, and the Meaning of Life Alison Gopnik